דרך שהיא “ארוכה וקצרה”

читается за несколько минут

בתלמוד (מסכת עירובין, דף נג עמוד ב) מסופר על מקרה מעניין שהתרחש עם רבי יהושע בן חנניה. היה זה כשרבי יהושוע צעד לכיוון ירושלים בדרכו הגיע לפרשת דרכים בה באותה שעה שיחק ילד קטן, פנה רבי יהושוע את הילד בשאלה: אמור לי בני באיזו דרך עלי ללכת בכדי להגיע לירושלים?

 

הילד הצביע לעבר אחת הדרכים ואמר: זו דרך קצרה וארוכה. ולאחר מכן הצביע לעבר הדרך השנייה ואמר: “זוהי דרך ארוכה וקצרה”. רבי יהושע בחר בדרך “הקצרה והארוכה” שבמבט ראשוני היתה נראית לו נוחה יותר.

על פניו היה נראה שהבחירה היתה מוצלחת, כבר בתחילת הדרך ראה רבי יהושע את חומת העיר, אך ככל שניסה להתקדם הוא שם לב שבדרך זו לא כ”כ פשוט להגיע, היות ומדרך זו הגישה לעיר מוקפת גינות וכרמים ולא ניתן להיכנס אליה בבטחה, בסופו של דבר היה רבי יהושוע צריך לחזור בחזרה לנקודת ההתחלה אל פרשת הדרכים.

הילד שהראה לו את הדרך היה עדיין שם, פנה אליו רבי יהושוע ושאל: בני הלוא אמרת לי כי זו היא הדרך הקצרה לירושלים?

נכון, השיב הילד, אך האם לא הוספתי שהיא גם ארוכה?!. נשק רבי יהושוע על ראש הילד ואמר לו “אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים מגדולכם ועד קטנכם”. הלך רבי יושוע בדרך השניה “הארוכה והקצרה” והגיע בשלום ובבטחה לעיר.

ובכן: עמוד השער של ה”תניא” מתייחס אל “שתי הדרכים” המובילות את האדם לקיום התורה והמצוות באופן שקיומם יהיה “קרוב מאוד”.

הרבי מסביר כי שני הדרכים המוצעות בפנים ספר התניא למרות היותם שונות באורכם וביתרונותיהם, שניהם שייכות לסוג הדרך “הארוכה והקצרה” הדרך האחת מבוססת על ההתבוננות בגדולת הבורא. ייסודות דרך זו מוסברים בספר ה”תניא” בפרקים 1-17 ובהמשך הספר יבאר דרך נוספת – קרובה יותר המבוססת על התעוררות האהבה המולדת של האדם ל-ה’, אהבה החבויה בלב (פרקים 18-25).

שתי הדרכים מובילות למטרה וניתן להשתמש בהם בהתאם למצב. הדרך הארוכה יותר, עליה ממליצה החסידות, מבוססת על לימוד מעמיק של ההיבטים הפילוסופיים והאידיאולוגיים של התורה. דרך זו אמנם דורשת זמן, מאמץ, עבודה עצמית רצינית איכותית ורוחנית אך שכרה בצידה, בסופו של דבר מובילה דרך זו לתוצאות מבטיחות ומתמשכות, מה שמאפשר לאדם להיות בעל הבית על רצונותיו ותחושותיו. הדרך השניה מבארת איך אהבת ה’ הינה עובדה קיימת ומולדת ויש צורך רק לעוררה. דרך זו מסייעת להבין את משמעות המילים “קרוב  מאוד”.