במרחק של כ 7.5 קילומטר מחוף הים התיכון, וכ 24 קילומטר דרומית לתל אביב שוכנת העיר יבנה. בתנ”ך, הוא מכונה “יבנאל” – מקום הקרב של המלך עוזיהו. בתלמוד ניתן למצוא יותר מ -140 אזכורים והתבטאויות של הפוסקים, שחיו ביבנה.

 

יבנה העתיקה היתה ממוקמת בצפון מערב מדינת יהודה, סמוך לגבול של שבט דן. בתקופה מסוימת של ההיסטוריה נכבשה העיר על ידי נוודים פלישתיים שהתישבו בה . אבל את הכללים במאה 30-31 לספירה . (לפני כאלפיים ושמונה מאות שנים), קבע מלך יהודה עוזיהו כאשר כבשה מחדש ולא רק את העיר, אלא החזיר את השליטה גם על חוף הים. עדות לאירועים אלו ניתן לקרוא בספר “דברי הימים” (26: 6).

עם זאת, הדף המבריק ביותר בהיסטורית פיתוח העיר יבנה התרחש בזמנו של רבן יוחנן בן זכאי, שקבע בעיר את הישיבה המפורסמת שלו.

באותו הזמן, ירושלים הייתה בידיהם של הכובשים הרומאים. זו הייתה הפעם השנייה שנחרב בית המקדש, בחשאי עזב רבן יוחנן את העיר (שהיתה תחת מצור משני הכיוונים) ויחד עם שני תלמידיו הנאמנים רבן יוחנן בן זכאי הגיע ישירות למפקדה העליון של הצבע הרומאי אספסיאנוס לאחר שיחה מעניינת בינייהם ולאור התרשמותו העמוקה של אספסינוס מרבן יוחנן, רבן יוחנן בן זכאי מבקש ממנו להשאיר בידיו את השליטה על יבנה ולהעביר לשם תלמידי חכמים מובחרים. המפקד מסכים, ובעקבות מהלך זה הישיבה ביבנה הופכת למרכז ללימוד התורה במשך עשורים רבים לאחר מכן

אין זה סביר כי המפקד שהפך למושל יכול היה להעלות בדעתו שהחלטה זו כה היסטורית: דיונים, פרשנויות והחלטות של תלמידי החכמים (המחוקקים) מיבנה ישפיעו על העולם במשך מאות שנים לאחר נפילתה של האימפריה הרומית.

***

ביבנה החל שלב חדש, מבנה שיטתי לחקיקה, מבנה המבוסס על עיקרונות התורה. כאן הונחו יסודות המשנה וכאן נערכו 18 ברכות “העמידה” (תפילת שמונה עשרה)

כמעט כל המחוקקים הגדולים של אותה תקופה היו קשורים בדרך כלשהי עם יבנה וחכמיה והשפעתה על יהודים ברחבי העולם היתה עצומה. כך הצליחו חכמי יבנה לשמר לדורות הבאים את תפארתה של ירושלים. בשל תקנות שהותקנו ביבנה, זכרו של בית המקדש והציפייה לבית המקדש השלישי הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום והתפילות.

***.

לאחר תקופת ישיבת רבן יוחנן בן זכאי והסנהדרין, את ההנהגה הוביל רבן גמליאל מיבנה. בזמנו ועל בסיס ההחלטות שיצאו משני בתי המדרשהמכזיים (“בית שמאי” ו-“בית הלל”) סוף סוף התפתחה מסגרת מסודרת הכוללת מאגר הלכתי.

 

בנוסף, ביבנה וידאו באופן פרקטי והגדירו את תחילתו של כל חודש – “קידוש החודש” כמו כן משם גם יצאה ההכרזה על עיבור השנה. בעבר היה זה מתבצע ממקום מושבם של הסנדרין בבית המקדש, ונכון לאותה תקופה ובמשך כמה מאות שנים, (עד להופעתו של לוח השנה, המחושב על פי הלל השני) משימה זו לקחו על עצמם חברי הסנהדרין מיבנה.

 

מרכז הידע ביבנה עבד לזמן קצר יחסית (מסופה ועד תחילתה של המאה השניה לפני הספירה). לאחר מרד בר כוכבא הישיבה והסנהדרין עברו מהצפון לגליל. תחת הנהגתו וחסותו של רבי יהודה הנשיא הם שהו בבית שערים ולאחר מכן עברו לעיר ציפורי. במקום זה פסיקותיהם של החכמים מיבנה הועלו על הכתב – דפי המשנה ונשמרו לנצח למען הדורות הבאים.